הסיגריה כאקססוריז



כול התמונות מכאן וכולם מחודש דצמבר

אופנה

אומרים שתמונה שווה אלף מילים.
הצילום הזה (מתוך הפקת האופנה מפה) גרם לי לאבד פעימה
כשאני חושבת על אופנה, כשאני מגדירה סגנון אישי 




ככה אני מרגישה
שניים, שיופים האישי מתמזג להוד אחד.
מבלי לוותר על האישי

רציתי לסכם את העשור, אבל זה מה שיצא


מי: מור, סכמי את העשור.
מור: מה? עכשיו? ג'יזס מי, עוד לא שתיתי את הקפה.
מי: כן. עכשיו. זה סוף השבוע האחרון של השנה. כול העיתונים יהיו עם הסיכומים שלהם.
מור: טוב. ננסה. מה היה? אממממ....   אוברסייז סוודר.
מי: אוברסייז? מתי?
מור: בתחילת 1990 עם הסוודרים הגדולים של אימא. זוכרת?
מי: וואלה. נכון. 
מור: מראה הרקדנית.
מי: WOW נכון, איך שכחנו מזה? חצאיות קריספיות, טייצים צבעוניים ושרוולונים.
מור: לא שכחנו, פשוט מוצה. ואגב אף אחד לא קרא לזה שרוולונים אז. זו היתה הדרך היחידה ללבוש את חולצות הבטן שלא היה ניתן להימלט מהן אז. קראתי שזה חוזר. תכיני את עצמך נצטרך למצוא עוד פעם למצוא פיתרון לנושא
מי: אבל עכשיו יהיו אלטרנטיבות. יש הרבה מעצבים ישראלים.
מור: פיקציה.
מי: פיקציה? פרטי, נמקי, והסברי.
מור: בהכללה גסה, כל פעם שיוצאת איזו ""אמירה חדשה"" בבגדים, החנויות, הרשתות משקיעות את מיטב המאמצים בעיצוב אותו דגם. ניקח לדוגמא את המכנסיים הנמוכים. כול היצירתיות הושקעה בהם. החנויות, הרשתות, השוקיים הציגו רק נמוך, נמוך נמוך היה קשה עד בלתי אפשרי למצוא מכנסיים לא נמוכים מרגשים או יפיים במחיר סביר.  כנל' סקיני. כמה זמן לקח למצוא מכנסיים חדשים שאינם סקיני? וכשכן מוצאים צריך לשלם עליהם סכום שמעל ל 300 ש"ח. האלטרנטיבה לא ממש קיימת.
הכי משעשע שבדיוק שיש טרנד כזה שלא ניתן להימלט ממנו, את  קוראת שהעיתונאים ומעצבים הישראלים מקטרים שאין סטייל אישי. אבל אולי התבלבלתי זה לא תפקידם? במקום לקטר, שהעיתונאים יציגו אלטרנטיבות ושהמעצבים יעצבו. ואם הם רוצים שאני אשלם 300 ש"ח על חולצה שלא ישכחו לתפור את אוברלוק את הביטנה במעילים וגם לשים כפתור נוסף.  וגם שאלה למה תמיד המכה הכי קשה זה במכנסיים? עם חולצות עוד אפשר להסתדר אבל מכנסיים גם ככה קשה למצוא מכנס שיחמיא שם המכה הכי קשה.
מי: לא יודעת.  אגב את נשמעת כועסת אולי כדאי להפסיק לשמוע את אמינם על הבוקר. 


שתהיה שנה/ עשור מצוין






מדונה ל Dolce & Gabana


ראיתי לפחות ב- 3 מקומות שונים ציון לטובה, לקמפיין החדש של מדונה ל Dolce & Gabbana. 

תהיתי בני לבין עצמי מה גרם להתלהבות?
מכיון שהחלטתי שזה יהיה בלוג חיובי בעיקרו אני אחסוך את ההשערות שלי (אבל זה קשור ליהודי הנודד, פולניות )
אני יודעת שאני בדעת מיעוט אבל אני מעדיפה את זה
הרבה יותר 

תמונות מכאן ומכאן

חופש

מיום ראשון אני בחופש שיערך שבוע. 
אז מה בתכנון? רשימה חלקית:
לנוח הרבהההההה
לסדר ולנקות את הדירה
ללכת לפחות עיסקית אחת במסעדת יוקרה: רפאל או יועזר בר היין או הרבט סמואל 
לעשות שרשרת חדשה - חיפשתי ברשת השראה ומצאתי את הצמידים האלו של בטסי ג'ונסון שעולים $59 כול אחד




OFF: את יודעת?!



לכול מי שמעשן או לפחות ככה אני חושבת, יש באמצע יום העבודה את "סיגריית השקט"; הולכים לבד, לא מדברים בסלולר, אלא רק מפרגנים לעצמך מספר דקות של שקט.
כול ההקדמה הזו באה לתאר את ה- "מוד" שהייתי בו כשבאמצע הרחבה אחת העובדות הודיעה חגיגית לי:  "השמנת את יודעת?! פעם היה לך אחלה גוף, אבל עכשיו את שמנה".
לא. לא ידעתי. אבל תודה שאמרת לי. עכשיו אני מבינה את  כול האירועים הלא מוסברים שקרו בזמן:
> מכנסיים שקטנו.

> החולצות שהתכווצו 
> העיגול הזה שצמח במקום שפעם הייתה הבטן - הייתי בטוחה שזו התפתחות אבולציונית
לא ידעתי מה לעשות עם הידיעה החדשותית הזו. איך זה שהערוצים לא יצאו עם משדר מיוחד? האם איתי אנגל בודק שהדרכון שלו בתוקף? ואיפה הפרשן המיוחד לנושא?פאנל, צריך פאנל של מומחים. לך תבנה מדינה. בסוף, כרגיל,  אילנה דיין תכין תחקיר ".
ועכשיו ברצינות: מלבד זה ש"את יודעת"  מאוד שיעשע אותי. הזעקה הגדולה היא שעליתי מממידה- 36 ל - 40. ולא הייתי טורחת לציין את המידות אבל 40 זה שמנה? 40 זה שמנה. רגע, אני צריכה עוד קצת זמן בכדי להפנים. 
"לא יקירתי, 40 זה לא שמנה. זה לא!"


הזמנה לבאזר מעצבים/ות


מטרה חשובה
אירוע התרמה של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 
בזאר מעצבות/ים שיערך ביום שישי ושבת ה- 25-26 לדצמבר
בביתן 16, גני התערוכה תל אביב.
השנה מעל  400 מעצבות/ים תרמו




ארץ כנען



כנען עבורי זה געגוע ביתי ואישי. התחושה הזו שיש כשמתקרבים למגורי ההורים ומיד יש ריח שעוטף אותה והכול מרגיש כ"כ מוכר ידוע ובטוח. המַצָּג של זה בעיני הוא כבשים.את ההשראה לפוסט הזה קיבלתי מהיפיפייה הזו





מכיון שאני בעוצר קניות נמנעתי מלבדוק אם הם עושים משלוחים לארץ



Related Posts with Thumbnails