מי: מור, סכמי את העשור.
מור: מה? עכשיו? ג'יזס מי, עוד לא שתיתי את הקפה.
מי: כן. עכשיו. זה סוף השבוע האחרון של השנה. כול העיתונים יהיו עם הסיכומים שלהם.
מור: טוב. ננסה. מה היה? אממממ.... אוברסייז סוודר.
מי: אוברסייז? מתי?
מור: בתחילת 1990 עם הסוודרים הגדולים של אימא. זוכרת?
מי: וואלה. נכון.
מור: מראה הרקדנית.
מי: WOW נכון, איך שכחנו מזה? חצאיות קריספיות, טייצים צבעוניים ושרוולונים.
מור: לא שכחנו, פשוט מוצה. ואגב אף אחד לא קרא לזה שרוולונים אז. זו היתה הדרך היחידה ללבוש את חולצות הבטן שלא היה ניתן להימלט מהן אז. קראתי שזה חוזר. תכיני את עצמך נצטרך למצוא עוד פעם למצוא פיתרון לנושא
מי: אבל עכשיו יהיו אלטרנטיבות. יש הרבה מעצבים ישראלים.
מור: פיקציה.
מי: פיקציה? פרטי, נמקי, והסברי.
מור: בהכללה גסה, כל פעם שיוצאת איזו ""אמירה חדשה"" בבגדים, החנויות, הרשתות משקיעות את מיטב המאמצים בעיצוב אותו דגם. ניקח לדוגמא את המכנסיים הנמוכים. כול היצירתיות הושקעה בהם. החנויות, הרשתות, השוקיים הציגו רק נמוך, נמוך נמוך היה קשה עד בלתי אפשרי למצוא מכנסיים לא נמוכים מרגשים או יפיים במחיר סביר. כנל' סקיני. כמה זמן לקח למצוא מכנסיים חדשים שאינם סקיני? וכשכן מוצאים צריך לשלם עליהם סכום שמעל ל 300 ש"ח. האלטרנטיבה לא ממש קיימת.
הכי משעשע שבדיוק שיש טרנד כזה שלא ניתן להימלט ממנו, את קוראת שהעיתונאים ומעצבים הישראלים מקטרים שאין סטייל אישי. אבל אולי התבלבלתי זה לא תפקידם? במקום לקטר, שהעיתונאים יציגו אלטרנטיבות ושהמעצבים יעצבו. ואם הם רוצים שאני אשלם 300 ש"ח על חולצה שלא ישכחו לתפור את אוברלוק את הביטנה במעילים וגם לשים כפתור נוסף. וגם שאלה למה תמיד המכה הכי קשה זה במכנסיים? עם חולצות עוד אפשר להסתדר אבל מכנסיים גם ככה קשה למצוא מכנס שיחמיא שם המכה הכי קשה.
מי: לא יודעת. אגב את נשמעת כועסת אולי כדאי להפסיק לשמוע את אמינם על הבוקר.
שתהיה שנה/ עשור מצוין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה