לראות את האור

למעשה הכותרת הייתה אמורה להיות היום שהיה
הגעתי הביתה אחרי יום שהתחיל בתקווה,המשיך בתחושה שאני מצליחה לתפוס את כל הכדורים.תחושת חשיפה ומבוכה איומים. מנטרה אחת: " זה לא נוגע בי" "לא נוגע בי" ואז כרגיל המילים מגיעות ונוגעות, גם המילים החסרות. 

הרגשתי שלמרות הצבעים שעלי: ירוק טרי, תכלת רעננה, זהב מלכותי, וכתום שמח אני שחור לבן.
הייתה לי  התפרצות שמהותה נכונה אך בגלל שהטונים והעיתוי לא, התנצלתי.
עיתוי. לפעמים נדמה שהכל העיתוי הנכון.
תמיד ידעתי שהקצב שלי שונה מאחרים: לפעמים מהיר יותר. לפעמים איטי יותר. אבל הוא תמיד התאים לקצב הנשימות שלי
לאחרונה אני יותר ויותר בתחושה שהעגלה עברה.

התמונות של לילי מביעות בדיוק מה שאני מרגישה. 
אבל אני מתעקשת. מתעקשת כמו ילד קטן שרוקע ברגליו לראות את האור

2 comments:

לירז אמר/ה...

תמונות יפות. בהצלחה עם החיפוש אחר האור. לא להתייאש הוא קיים אי שם, קרוב!

MORE4ME אמר/ה...

תודה יקרה על התגובה

Related Posts with Thumbnails